רש"י על עבודה זרה ד׳ ב:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עבודה זרה ד׳ ×¢×´×‘:י״ז רש"י על עבודה זרה ה׳ ×¢×´×:א׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

387 צרף לכאן את דברי הרא"ם ויקרא כו, ח, שכתב: "דזכות הרבים מרובה מזכות המועטין שמענו, אך עונש הרבים מרובה מעונש המועטים לא שמענו". והבאר בשדה שם הקשה עליו מע"ז ד: שאמרו שם "לא דוד ראוי לאותו מעשה "דבת שבע" רש"י שם, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה של העגל... אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור, אומרים להו לכו אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא" "דמפרסם חטאיהן - ואיכא חילול, אימא לא ליתקבלו" רש"י שם. וכתב הבאר בשדה שם: "הרי דחטא הרבים חמיר טפי, דכל כמה שהם טפי מרובים איכא חילול ה' טפי, ובהכרח צ"ל דעונשם ג"כ טפי מעונש המועטים, דליכא כל כך חילול ה'". ולפי דברי המהר"ל כאן לא קשה, כי הרא"ם מדבר בחטא שחטאו הרבה יחידים, כל אחד לעצמו כדמוכח שם מדבריו, ואין לזה דין כלל, כי החטא הוא מצד הפרט, ובזה לא מצאנו שיהיה עונש הרבים מרובה מעונש המועטים, כי אידי ואידי הם פרטים. אך הגמרא בע"ז איירי בחטא אחד שנעשה בצבור, וזהו ענין אחר לגמרי.

2 עבודה זרה פתח ↗

וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: לֹא דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְלֹא יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, לֹא דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, דִּכְתִיב: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״,

18 לאותו מעשה - דבת שבע:

19 לבי חלל - יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

622 ומה שאמרו ע"ז ד: "לא דוד ראוי לאותו מעשה "דבת שבע" רש"י שם... אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד, אומרים לו כלך אצל יחיד... נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה", ופירש רש"י שם "גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים". ואם דוד לא חטא בפועל, כיצד הוא מקים עולה של תשובה. אמנם זה לא קשה, כי בודאי מצדו של דוד יש כאן חטא, וכמו שביאר עד כה. ומוכח כן, שהרי אלמלא שאמר ש"ב יב, יג, "אנכי חטאתי", היה מת מחמת מעשה דבת שבע ואוריה, וכמבואר שם בקרא. ועל כך דרשו חכמים מדרש תהלים ק, ב "'מודה ועוזב ירוחם' משלי כח, יג, זהו דוד שאמר 'אנכי חטאתי'". ועוד שם אמרו מדרש תהלים נא, א "מי גרם לדוד לבא לעולם הבא, פיו שאמר 'חטאתי'". הרי שאלמלא שעשה תשובה היה נענש מאוד על מעשה זה. ולכך אע"פ שדוד לא חטא מצדו של הקב"ה, מ"מ מצד עצמו בודאי חטא, ואילולי שעשה תשובה היה נאבד לגמרי כמבואר בפסחים ב:, ולכך דוד הוא המורה כוחה של התשובה. ולאמיתו של דבר, כח התשובה הוא להעמיד את האדם בנקודת ההתחלה, ששם לא נמצא החטא מעיקרא, וכמבואר בנתיב התשובה פ"ב ד"ה דע לך, ושם הערה 60, ושם ר"פ ג. ולכך דוד הוא המורה כוחה של תשובה, כי אצלו גופא נתברר שלא חטא כלל. וראה בנתיב התשובה פ"ד ד"ה ובפרק קמא.

« רש"י על עבודה זרה ד׳ ×¢×´×‘:י״ז רש"י על עבודה זרה ה׳ ×¢×´×:א׳ »